גז"ד למורשע בקבלת דבר במרמה מביטוח לאומי

כתב האישום

1.           הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון ב-17 אישומים הכוללים עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (9 אישומים), ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (7 אישומים), שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר (16 אישומים) ודו"ח לא נכון (אישום 1).

2.           מכתב האישום המתוקן מיום 24.11.13 והתיקון הנוסף ביחס לאישום 17 מיום 29.12.13, כי במהלך השנים 2000 עד 2002 מכר הנאשם, שהינו מנהל חשבונות, ל-15 אנשים, תלושי שכר ומסמכים מזויפים שהופקו על שם מספר מעסיקים לגיטימיים, ללא ידיעתם, וזאת לשם יצירת מצג שווא ותמיכה בתביעות שונות שהגישו הרוכשים למוסד לביטוח לאומי בעזרתו של הנאשם.

בחלק מהמקרים הנאשם אף מילא את טפסי התביעה בפועל והגישם למוסד לביטוח לאומי.

היקף המרמה כתוצאה מרכישת התלושים, הצגתם למוסד לביטוח לאומי וקבלת הקצבאות עומד על 273,926 ש"ח.

3.           על פי האמור באישום מספר 17, תמורת תלושי השכר המזויפים, שולמו לנאשם סכומים הנעים בין 2,000 ל- 6,000 ש"ח, אך הנאשם לא דיווח לפקיד השומה על הכנסתו זו.

4.           כתב האישום בתיק זה הוגש בינואר 2009 ובאותה שנה החל התיק להישמע בפני כב' השופטת שטרית. בין היתר החלו להישמע ראיות וזאת במקביל לטענות ובקשות שונות שהושמעו והוגשו על ידי הסנגור בנוגע לחומר החקירה. בהמשך לכך, ביום 11.7.11 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון בתיק והוגש כתב אישום מתוקן.

5.           בישיבת 13.2.13, במהלך טיעוניה לעונש, ביקשה ב"כ המאשימה להגיש את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם תוך שהיא מפנה לכך כי קיים מאסר מותנה בר הפעלה בעניינו של הנאשם. הסנגור התנגד, וטען כי ברשימת חומר הראיות לא צוין קיומו של גיליון הרשעות קודמות, וכי לא היה מודע לקיומו של תנאי בר הפעלה בעת ההסכמה להסדר הטיעון.

בדיון ביום 16.4.12 התקבלה בקשת הנאשם להתיר לו לחזור מהודיה והשופטת שטרית פסלה עצמה מהמשך דיון בתיק הואיל ונחשפה לגיליון הרשעותיו של הנאשם ולקיומו של המאסר המותנה.

6.           התיק הועבר,איפוא, לשמיעה בפני, ואזי טען ב"כ הנאשם טענה מקדמית של הגנה מן הצדק, בשל השיהוי בהגשת כתב האישום והתנהלות רשלנית של המאשימה לאחר הגשת כתב האישום. בהחלטה מיום 13.2.13 דחיתי את הטענה,במהמשך, לאחר שהנאשם הגיש כפירה מפורטת לכתב האישום, נקבע התיק לשמיעת להוכחות.

7.            פרשת התביעה החלה להישמע, איפוא, אך ביום 24.11.13 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, ולאחר מכן הודיעו ביום 29.12.13 על הסדר טיעון משלים.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע, וסוכם כי הטיעונים לעונש יהיו חופשיים כשהתביעה מבהירה, כי עמדתה בכל מקרה תהיה למאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס גבוה.

הטיעונים לעונש

8.           התובע מטעם היחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית מבקש לגזור על הנאשם מאסר בפועל בתוך מתחם הענישה, מאסר מותנה וקנס.

לדבריו, מדובר בעבירות מרמה מתוחכמות כנגד המוסד לביטוח לאומי, שבעשייתם פגע הנאשם בקופה הציבורית במקום בו היא מסייעת לחלשים בחברה. הנאשם, כך התובע, עמד בראש הפרמידה של העבירה בהיותו מנהל חשבונות בהכשרתו ודמות מוכרת וידועה לתושבי הגליל. בקיאותו בנוהלי המל"ל ונגישותו למסמכי חברות לגיטימיות אפשרו את המרמה רחבת ההיקף. עד עצם היום הזה לא החזיר הנאשם פרוטה למל"ל או לכל גוף ממשלתי אחר שנפגע מהתנהלותו.

האנשים שנעזרו בשירותיו, אשר נגד כולם הוגשו כתבי אישום, היו אנשים קשיי יום שפנו לנאשם כמזור לא לגיטימי למצוקתם מתוך הבנה כי הוא יכול לסייע להם בהשגת כסף קל.

9.           התובע מציין את הנזק הכלכלי הכבד לו גרם הנאשם וכן את הפגיעה בערך המוגן שבגזל מהקופה הציבורית. עוד הוא מציין כי נפגעה מידת האמון של אנשי המל"ל והמדינה בציבור המבקשים עזרה, וכתוצאה ממעשיו זכאים לגיטימיים נאלצים למלא טפסים רבים, לעבור בדיקות ולהמתין זמן רב. פגיעה נוספת שנגרמה כתוצאה ממעשיו היא חוסר בקופה הציבורית הפוגע בנזקקים שלא יכולים להסתייע בתקציב.

10.       התובע התייחס לנסיבות המחמירות בתיק זה וציין את ריבוי המקרים ואת התחכום והשימוש במסמכים מזוייפים הנושאים חותמות מקור, שהקשו בצורה ניכרת על הגעה לחקר האמת, ואף פגעו בשמם הטוב של בעלי עסק לגיטימיים שנעשה שימוש בשמם לצרכי מרמה.

11.       באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ציין התובע את עברו הפלילי של הנאשם הכולל עבירה של משיכת שיק ללא כיסוי, זיוף בנסיבות מחמירות, אי קיום צו שיפוטי ועוד. לדבריו על אף שמדובר בהרשעות ישנות, הרי שניתן ללמוד מהן כי הנאשם נוטה להסתבך עם החוק ואינו לומד לקח.

12.       התובע הפנה לפסיקה עניפה בתחום וציין כי בתי המשפט הדגישו בשורה ארוכה של החלטות את הצורך בהרתעת היחיד והרבים בעבירות מסוג זה.

13.       עוד מציין התובע בטיעוניו את הודאת הנאשם ואת החסכון בזמן שיפוטי, אם כי לדבריו אין המדובר במי שהודה בהזדמנות הראשונה. עוד ציין כי התביעה בעמדתה העונשית התייחסה גם לשיהוי בהגשת כתב האישום, על אף שאין היא האחראית היחידה לו וכי על אף מתן משקל לשיהוי ההלכה מחייבת כי יינתן משקל בכורה לפגיעה באינטרס הציבורי.